בסלון של נחמה ואהרון אהרון

בדירה של משפחת אהרון בקומה 21 של מגדל במרכז תל אביב אפשר לראות בעיקר נוף. מגדלים, ים, כבישים, צמרות עצים, וגגות מכל הסוגים.

הם רק עברו לשם וחוץ מאוסף מרשים של קומקומים מכל העולם, הקירות היו עירומים.

אהרל'ה סיפר כמה שהוא אוהב את הנוף האורבני השונה מהנוף אליו התרגלו בשלושים השנים האחרונות בביתם שבגילון, ובעיקר הוא נהנה מהנוף בשעות אחר הצהריים כשהאור מגיע ממערב והשמש יורדת לעבר קו האופק המלוח, מה שנקרא- שקיעה.

וזה בדיוק מה שהוא רצה להנציח על הקיר המרכזי בסלון.

כל אמן, אפילו מתחיל, יודע ששקיעה זה נושא מסוכן, כי זה יכול בקלות להיראות כמו קיטש, מהסוג הזול והשכיח ביותר. והשאלה הנוספת שעלתה בראשי היא לשם מה לתלות ציור של אותו הנוף הנשקף ממילא מהחלונות הגדולים שממול?

אתגר.

אז שוחחנו קצת על אמנות ועל החיים ושיתפתי את אהרל'ה בחששות שלי מהנושא והוא הסביר מה מעניין אותו וניסינו לדייק את זה ביחד.

הבנתי שהאופן היחיד שאוכל להתייחס לנוף הוא להתמקד בכמה אלמנטים שעניינו אותי ולא בהכל בבת אחת.

הגעתי ביום אחר בשעת השקיעה עם מצלמה ולקחתי כמה תמונות כדי להתוודע יותר טוב למקום ולקבל רעיונות.

הצעתי לאהרונים 3 עבודות במקום אחת גדולה: ציור, רישום וצילום.

המון דודי שמש בדיו על נייר

עשיתי זום אין על כמה "חתיכות" של הנוף הרחב, נקודות התייחסות שיכולתי להתחבר אליהן. כל מקטע קיבל ביטוי בטכניקה שונה.

מכוניות משפחתיות בשמן על בד

כעבור חודשיים, שבמהלכם המחשב שלי מת, והאהרונים נתנו לי לעבוד בנחת, העבודות היו מוכנות ונותר רק לבוא לתלות.

קצוות של בניינים, הדפסה בהזרקת דיו

הגעתי עם בדה, התליין המועדף עליי, והקיר התמלא.

רק כאשר הכל היה מוכן הבנתי את הרעיון של אהרל'ה. אפשר גם להנות מהעבודות בפני עצמן וגם לפקוח עיניים החוצה מהחלון, וכמו במשחק או פאזל, למצוא את מקורות ההשראה בין כל הערב רב שבחוץ.