מעבר לגבעה/ Across the Hill

2016 Solo Exhibition on Kibutz Givaat Haim Gallery.

Curators: Hanush Morag and Ruti Sagie

תערוכת יחיד בגלריה קיבוץ גבעת חיים איחוד 2016

אוצרות: חנוש מורג ורותי שגיא

מתוך הטקסט:

אם היה שם רק כביש וחורבות בתי מלאכה וצריח אחד הרוס וכמה פגרי מכונות מדוע לא יכולתי לבוא עד ליבו של השדה? אין לך דבר מכאיב משדה שאבן נחה על ליבו

(בית ראשון מתוך השיר של דליה רביקוביץ "המערב הכחול")

מעבר לגבעה – רותם מנור הציורים של האמנית רותם מנור מציגים מקום אקס-טריטוריאלי במהותו. העבודות מתחקות אחרי מקום שהוא מחוץ לתחום הראיה, בחצר האחורית שלנו. המקום הזנוח הנמצא בשולי ההוויה. התפיסה הקלאסית והמודרנית מגדירה את ה"מקום" כניגודו של "שומקום": "מקום", ע"פ אפלטון, הוא שם כללי המגדיר מושגים מכוננים של יציבות, הומוגניות, זהות וסדר. לעומתו ה"שומקום" מתאפיין בכאוס, אי-סדר, טשטוש זהויות וגבולות" ((Auge. M. 1990: Nonplaces. מבחינה זו, מנור פונה אל השומקום. "בתהליך הציור שלי חל שינוי, העבודות שלי מפעפעות בין כמה תחומים, אני עובדת הרבה על מקום של שחרור. השחרור מתבטא בציור לא ממוסגר עם שוליים פרומים, ציור המציף את השוליים כנושא העיקרי". מתוך עבודותיה של רותם עולה זיכרון ילדות. ליד ביתה במושב עמד שטח נטוש שבו הייתה בעבר מסעדת פלאפל. הגילוי של אותו מקום היה עבורה כמו מציאת אוצר. הכל היה שם – חפצים נטושים, צמחייה פראית, רהיטים שבורים ועוד. השיטוט בו היה כעין בריחה אל עולם אחר, מדומיין. ההתפכחות שבאה אחרי הביאה עימה לא פעם גם אכזבה. מנור פונה אל עולם חושני מרתק המבטיח לה גילוי של סיפור מסתורי, עלום. ברגע הגילוי של מקום נטוש מתרחש משהו הטומן בחובו פוטנציאל אדיר. בציוריה היא מנסה לגעת באותה נקודה חמקמקה של סיפור שלא התממש, של רגע אחד מופלא שנגוז אל מול מציאות יום-יומית. החיפוש אחרי המקומות הלא מוכרים הללו נוגע בנושא התערוכה העוסקת בחצר האחורית ובמזבלה "הזבל בעצם מעטר את הטבע: הצבעוניות שבו, חוסר הארגון שבו – הוא מפתיע. "לי כציירת, הזבל מאפשר כר פורה לביטוי, ליצירה. יש כאן סוג של סתירה בין המבט הלא שיפוטי שלי כאמן חופשי המחפש נקודת אחיזה אסתטית, לבין הידיעה שלי כאדם ביקורתי. זהו מפגש קריטי בין התרבות לבין הטבע". מנור עסוקה במושגים של אסתטיקה ויופי, והעיסוק במזבלה מאפשר לה, לדבריה, לסדר, להגיע להרמוניה ובו בזמן גם להגחיך ולהנמיך את האדרת היפה. האמנות שיוצרת מתחוללת בין השוליים למרכז; בין המודע ללא מודע. המקום הלא ידוע הזה צף ועולה מתוך היצירה, הניגודים מצמיחים הרמוניה. הכיעור מולבש בזוהר, הקלקול מוליד מתוכו יצירה המפתיעה בדיסונאנס שלה. הכל מוצף בברק מפתה, בצבעוניות חושנית ומענגת.

רותי שגיא, חנוש מורג, נובמבר 2016